ב-1932 נוסד בירושלים בית הספר העברי הראשון לחירשים. בשנות השלושים עלו ארצה כמה צעירים חירשים מגרמניה אשר התחנכו במוסד הזה, ובהם מי שעתידים להיות דמויות מפתח בקהילת החירשים שבדרך. הייתה זו למעשה קבוצת חירשים ראשונה שהתפתחה בירושלים בראשית המאה העשרים. אך חברי הקבוצה לא נשארו זמן רב בירושלים. הם עקרו לתל אביב משום ששם היה קל יותר למצוא עבודה.

לכל קהילה יש אירועים מספר הנתפסים כציוני דרך מיוחדים ובעלי חשיבות בתולדותיה. בעבור קהילת החירשים בארץ, אירוע כזה הוא תהלוכת העדליידע בתל אביב בשנת 1936. בשעת האירוע פגשו חברי הקבוצה הקטנה מירושלים בחירשים נוספים מתל אביב ומחיפה. הידיים המסמנות הן שהסגירו את זהותם כחירשים, ובאמצעותן הם יכלו להתחבר זה לזה. בעקבות הקשר הראשוני שנוצר בעדליידע החלו חברי הקבוצה להיפגש בקביעות. כך נוצר הגרעין הראשוני של קהילת החירשים בתל אביב שהפכה ללב המרכזי של הקהילה בישראל.

אף שפה טבעית לא הומצאה באופן מכוון. כל השפות האנושיות התהוו הודות לשני גורמים: האחד, יכולתו של המוח האנושי לחשיבה סימבולית מורכבת, כלומר היכולת לייצג רעיונות בעזרת סמלים ולחבר ביניהם בצורה שיטתית; האחר, אינטראקציות תקשורתיות בקהילה. שני מרכיבים אלו, והם בלבד, נחוצים להיווצרות שפה. לאחר ששפה מתהווה, היא מיד מתחילה להשתנות ולהתפתח. 

כל שפה, בין שהיא חדשה ובין שמשתמשים בה מאות שנים ויותר, משתנה באופן מתמיד. התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות מצריכות אוצר מילים חדש המתפתח כל העת.

מבנים דקדוקיים, תחביריים ומורפולוגיים משתנים אף הם. שפות יכולות להשתנות, לעתים בצורה קיצונית, גם בעקבות מגע עם שפות אחרות.